יצחק רבין נולד ב-1 במארס 1922 בירושלים. הוריו, רוזה כהן ונחמיה רבין, היו מחלוצי העלייה השלישית.
בבית הוריו ספג מערכת ערכים שהדריכה אותו כל חייו. ״באותן שנות ילדות גיבשתי בתוכי את הרגשת האחריות לתפקיד, את אהבת הנוף והארץ, את תחושת החברות״
ב-1928 החל רבין ללמוד ב”בית החינוך לילדי עובדים” בתל-אביב, שהפך לביתו השני. בית הספר שם לו למטרה לעצב את עולמו של הצבר הישראלי, היהודי החדש, הקשור לנופי הארץ, עובד את אדמתה, מגן עליה מפני המתנכלים לה ומוכן להתגייס לכל משימה.
בקיץ 1941 הוקם הפלמ”ח, ויצחק רבין היה מראשוני המצטרפים לשורותיו. עם התרחבותו של הפלמ”ח וארגון הפלוגות במסגרת של גדודים, התמנה רבין לסגן מפקד הגדוד הראשון.
בראשית אפריל 1948 צורף לכוח “הראל”, ותוך זמן קצר מונה למפקד מטה “הראל”. הוא התריע בפני הקו המתגונן שננקט בהעברת השיירות לירושלים וקרא לפעילות התקפית מול הכפרים המשמשים בסיסים לתוקפי השיירות. במהלך אותו חודש הוקמה חטיבת “הראל” ורבין, בן ה-24, מונה למפקדה. ארבעה ימים לאחר מכן הוחלט על מבצע “יבוסי” שנועד להשתלט על ירושלים מיד עם הפינוי הבריטי. בקרבות המרים בתוככי העיר ובפריצת הדרך אליה נהרגו עשרות מחייליו. ב-14 למאי 1948, ביום הכרזת המדינה, שהה רבין עם כוחותיו המותשים במשלט הפיקוד שליד מעלה החמישה.
ב-11 ביוני נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה במלחמה, בחסותה נפרצה דרך עוקפת לירושלים, “דרך בורמה”, בהשתתפות אנשי חטיבת “הראל”, והוקל המצור על ירושלים. ב-9 ביולי החל “מבצע דני” לכיבוש לוד ורמלה. יצחק רבין שימש קצין המבצעים וסגנו של מפקד המבצע, יגאל אלון.
לאחר המלחמה בחר רבין להישאר בצה"ל והתקדם בסולם הפיקוד. בנובמבר 1949 מונה יצחק רבין למפקד בית הספר למפקדי גדודים. בראשית 1951 התמנה לראש מחלקת מבצעים באגף המטה הכללי. ב-1956 מונה לאלוף פיקוד צפון.
כהונתו של רבין כרמטכ”ל, החל משנת 1964, עמדה בסימן התעצמות צבאית מהירה של מדינות ערב והצטיידותן בנשק סובייטי. עיקר עיסוקו היה בהכנת צה”ל לקראת אפשרות של מלחמה כוללת. הוא פעל לצייד את צה”ל בנשק אמריקני ובטכנולוגיות חדישות, והכינו לפעולה רב-חיילית מתואמת. בתוך כך, שקד על הכנת תכניות מבצעיות, שיעמדו לרשות צה”ל בכל עת. כל אלה עמדו לצה”ל במבחן מלחמת ששת הימים ומילאו תפקיד מכריע בהשגת הניצחון המהיר של ישראל במלחמה.
ב-1967, בשנה הרביעית לכהונתו של רבין כרמטכ”ל, פרצה מלחמת ששת הימים. ב-5 ביוני, בפעולה שבה השתתפו כמעט כל מטוסי הקרב של צה”ל, תקף חיל האוויר הישראלי את שדות התעופה וחילות האוויר של מצרים, סוריה, עיראק וירדן ופגע בהם פגיעה אנושה. לאחר התקפת מחץ זו נפתחה הדרך לפני כוחות השריון וחיל הרגלים לפרוץ לסיני. הצבא המצרי הוכרע תוך ימים בודדים ונסוג לתעלת סואץ. בעקבות התקפות צבא ירדן באזור ירושלים, נפתחה חזית שנייה. כעבור יומיים כבשו כוחות צה”ל את כל הגדה המערבית, את ירושלים המזרחית והגיעו אל הכותל המערבי. לאחר שהוכרעו צבאות מצרים וירדן, תקף צה”ל ביום החמישי למלחמה את הסורים ברמת הגולן. משהושלם כיבוש הרמה נכנסה לתוקפה הפסקת האש, והוסר האיום מעל ישובי הצפון.
בתחילת 1968, לאחר 27 שנות שירות צבאי, פשט יצחק רבין את מדיו והתמנה לתפקידו האזרחי הראשון: שגריר ישראל בארצות הברית.
כהונה ראשונה כראש ממשלת ישראל – רבין החל את תפקידו כראש ממשלה ב-3 ביוני 1974. הוא פתח במשא ומתן עם מצרים על הסכם ביניים. ההסכם, שהיה אחד מהישגיו הבולטים כראש ממשלה, נחתם ב-1 בספטמבר 1975. לימים ראה בו רבין את הנדבך הראשון להסכם השלום המלא עם מצרים, שנחתם כארבע שנים אחר כך על ידי ממשלת הליכוד בראשות מנחם בגין. במסגרת ניסיונותיו של רבין לקדם הידברות עם המדינות השכנות ערך מפגשים חשאיים עם המלך חוסיין וביקור חשאי ראשון של ראש ממשלה ישראלי אצל מלך מרוקו.
שוב ראש ממשלה – המהפך שהחזיר את מפלגת העבודה לשלטון ב1992 החזיר את רבין לכס ראש הממשלה. הוא עמד בהתחייבותו ושינה את סדר העדיפויות הלאומי: התקציבים לחינוך, לרווחה, לתשתיות, ליישובי הפריפריה ולמגזר הערבי הוגדלו באופן משמעותי על חשבון תקציב ההתנחלויות ותקציב הביטחון. קבלת הערבויות מארצות הברית לקליטת העולים מחבר העמים, הקלה על ביצוע תוכניותיו והפיחה חיים בכלכלת המדינה. תמיכתו במדיניות של הפרטה במשק העניקה לו גם את אהדת המגזר העסקי.
נחוש לשלב את ישראל במהירות בעידן הפיוס העולמי ולהוביל מהלך מדיני נועז לשלום עם המדינות השכנות ולפתרון הבעיה הפלסטינית, הודיע כי יהיה נכון לוויתורים טריטוריאליים.
ב-13 בספטמבר 1993, במעמד חגיגי על מדשאות הבית הלבן, ובהשתתפות נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, נחתם “הסכם אוסלו”. ההסכם הניח את היסוד להסדר קבע, שיכלול הקמת ישות לאומית פלסטינית לצד ישראל. נאומיהם של רבין וערפאת ולחיצת היד ההיסטורית ביניהם היוו את שיאו של הטקס והפכו לסמל של תקווה בארץ ובעולם. בצד השמחה והתרוממות הרוח עורר ההסכם גם חרדות מפני הסכנות הטמונות בו וחידד את המחלוקת בין תומכי המהלך לבין מתנגדיו. את המחאה הפוליטית והציבורית נגד ההסכם הובילו המתנחלים.
עצרת שאורגנה ב-4 בנובמבר 1995 סחפה המונים אל כיכר מלכי ישראל בתל אביב. המפגינים הביעו את תמיכתם בהסכמים ובמנהיגותו של רבין. בסוף העצרת, בדרכו אל מכוניתו, ירה בגבו רוצח יהודי שלושה כדורים. ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, נרצח.